תזכיר חוק שירותי האבטחה התשע"ב, מעוניין בעיקרו להסדיר את חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה משנת 1972 – ולהעביר את האחריות על חברות האבטחה מידי משרד המשפטים לידי המשרד לביטחון פנים.
שירותי אבטחה הניתנים על ידי חברת אבטחה תופסים חלק גדול מאוד בביטחון הפנים של מדינת ישראל, שעליו אחראית המשטרה. יש לציין כי מידע פלילי ומודיעיני נמצא אף הוא בידי המשטרה. המשרד לביטחון פנים אחראי על החקיקה הנוגעת לסמכויות מאבטחים ולרישוי של כלי ירייה.
עם זאת, החוק הקיים מ-1972 הנוגע לחוקרים פרטיים ושירותי שמירה, נמצא תחת אחריות משרד המשפטים ולא המשרד לביטחון פנים. כבר ב-1976 הומלץ על ידי ועדת לנדא להסדיר את רישוי חברות האבטחה בחוק נפרד, וצוין כי ההסדרה של החוק תחת משרד המשפטים לא מוצדקת ולא תקינה.
עמדות מהסוג הזה הושמעו לאורך השנים, וקראו במקביל להפסיק את הקשר שבין החקירות לתחום האבטחה, כדי שכל אחד יוסדר בחוק נפרד. לאור הסוגיות האלה, קורא תזכיר חוק שירותי האבטחה התשע"ב להעביר את תחום השמירה לאחריותו של המשרד לביטחון פנים ולהקים מנגנון רישוי מתאים על מנת לפתח מומחיות בתחום. העברת אחריות בין המשרדים, לפי תזכיר החוק, תחייב להסדיר מחדש את רישוי שירותי האבטחה – כדי ליצור התאמה בין המנגנון הזה למנגנונים מקבילים לפי חוק כלי הירייה.
החוק שמציע התזכיר נוגע להגדרת המונח "שירותי אבטחה", וההצעה היא להגדירם כשירותים למטרת אבטחת אדם, רכוש או מקום, כשהאבטחה מבוצעת באחד משני אופנים: אבטחה חמושה שבה מחזיקים כלי ירייה, או אבטחה שביצועה מחייב הסמכה על פי דין, כלומר פעילות אבטחה שכוללת הפעלת סמכות שלטונית ולא ניתן לבצע אותה בלי ההסמכה המתאימה. דוגמא לאבטחה מהסוג השני היא עריכת חיפוש על גוף אדם, דרישת הזדהות מאדם, עיכובו עד להגעת שוטר ועוד.
עוד מוצע בתזכיר כי ארגון אבטחה המעוניין ברישיון ייבחן על מנהליו ובעליו, ושבכל ארגון שכזה יהיה צורך במנהל אבטחה. חברת אבטחה גדולה לצורך העניין, תמנה מנהל אבטחה עבור כל סניף שלה, כדי לפעול באופן היעיל ביותר.
תזכיר חוק שירותי האבטחה המבקש להסדיר את רישוי חברות האבטחה ואת הפיקוח עליהן, התקבל בביקורת מסוימת על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל, שקראה להוסיף מנגנון תלונות להבטחת זכויות האדם של הציבור שבא במגע עם המאבטחים. כמו כן קראה האגודה לשמור על זכויות העובדים כשיקול במתן הרישיון.
