דיני הקניין הרוחני מהווים פשרה בין אינטרסים מנוגדים, היינו, עיקרון התחרות החופשית, והצורך לעודד יצירה וקידום טכנולוגי. דרישת החדשנות ברישום זכויות קניין רוחני מבטאת את האיזון הנ"ל, כלומר, אין לחברה אינטרס להעניק לאדם מונופול ביצירה או אמצאה שאינה חדשה, ואינה, לפיכך, מעשירה את מאגר הידע והמידע הציבורי.
הציבור מעוניין במוצרים חדשים, ולפיכך מעניק זכויות בפטנטים, ועמן מונופול (מוגבל) לבעל הפטנט. דרישת החדשנות, במסווה זה או אחר, מופיעה ברוב חוקי הקניין הרוחני. כך קובע ס' 3 לחוק הפטנטים כי "אמצאה, בין שהיא מוצר, ובין שהיא תהליך, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש בה בתעשייה או בחקלאות, ויש בה התקדמות המצאתית, היא אמצאה כשירת פטנט". וס' 4 לחוק מוסיף כי "אמצאה נחשבת כחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי בין בישראל, בין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה". בדומה, קובע ס' 30 לפקודת הפטנטים והמדגמים כי בעליו של כל מדגם חדש או מקורי שלא נתפרסם קודם לכן בישראל, יכול לרשום את המדגם. (לא כך לגבי סימן מסחר, שאין השימוש או הפרסום הקודם מונע את רישומו).
הסוגיה של הפרת זכויות יוצרים בפרסומים הפכה זה מכבר לאחד הסוגיות הלוהטות בדיון המשפטי. בישראל, טרם נתגבשה בנושא הלכה סדורה. החקיקה העיקרית בעניין זה הוא חוק זכות יוצרים, 1911 כפי שעודכן על ידי פקודת זכות יוצרים .
חקיקה זו מעניקה הגנה חוקית ליצירות אומנותיות וספרותיות, וכן תקליטים וסרטים העומדים בדרישות הסף הקבועות בחוק. הגנה זו כוללת אגד של זכויות הכולל זכויות אישיות, כלכליות ומוסריות ביצירה, והזכות למנוע שימוש בלתי מורשה בה.
פקודת זכות יוצרים קובעת כי, לעניין זה, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית. השילוב של האינטרנט וטכנולוגיה דיגיטאלית מודרנית יוצר בפועל איום ייחודי על זכויות יוצרים. מחד, מאפשרת הטכנולוגיה הדיגיטאלית יצירת עותקים מושלמים של יצירות, ומאידך מספקת רשת האינטרנט את האמצעי המושלם להפצה של עותקים אלו, למשל, באמצעות תוכנות החלפת קבצים כגון נפסטר, וקאזה, פרסום באתרי אינטרנט ועוד.
כאשר הדברים אמורים בעבודות סמינריון בתשלום, יש לשקול ראשית את המעמד המשפטי של עבודת הסמינריון. עבודת הסמינריון ככל שהיא עבודה מקורית שנכתבה על ידי המפרסם, היא בבחינת יצירה מקורית שזכויות היוצרים בה שייכות לכותב.
כלומר, שמכירתן של עבודות סמינריוניות בתשלום על ידי הסטודנטים שכתבו אותן, היא חוקית לגמרי. מדובר ברכוש אישי, ככל רכוש אחר, שהוא בבעלות הסטודנט וזכותו למכור אותו. באותו אופן, גם רכישתן של עבודות סמינריון בתשלום היא חוקית לחלוטין. ובתנאי שהרכישה מתבצעת בהרשאתו של בעל זכויות היוצרים בעבודה, הסטודנט שכתב אותה.
המסקנה הברורה היא שרכישת עבודות סמינריון בתשלום, היא חוקית הן מבחינת המוכר, והן מבחינת הרוכש. כמובן, אין בכך הרשאה להשתמש בעבודות סמינריון בתשלום באופן שאינו ראוי. הגשה של עבודת סמינריון שנרכשה ברשת כעבודה מקורית היא בבחינת גניבה ספרותית אסורה, שלא לומר, הפרה משמעתית חמורה. לכן, מומלץ להגביל את השימוש בעבודות סמינריון בתשלום לשימוש כעזר בכתיבה עצמאית בלבד.
